אלוקים מקשיב, וגם כשאני ממלמלת.

המכתב מהדסה עין כרם זה בדואר לפני חמש שנים, שנים ספורות אך ורק עם תום שעלינו לכאן.



קראתי את אותם המכתב בעברית שוב פעם, עיניי יהיו מחוריהן בחוסר אמון.

פרטים לחץ יקירי, כתוב פה שיש לך גידול”.



יחד עם חטף רק את המכתב מידיי. “לא צריך להיות. בואי נלך לשכן שיתרגם לנו”.

כאן כנס אחרי משני אולפנים, העברית שלי שמא שלא מיוחדת במינה – אבל תסמוך עליי, אני יודעת מה אפילו. תתקשר לרופא”.



10 חודשים עוד בטרם, יחד עם התלונן על צלצולים באוזניים. “אתן לכל מי שמעוניין דרישה ל- MRI”, אמרה הרופאה ביובש.



MRI פרטים מה ? אוקיי, מהם שתגידי, ד”ר. חלפו חודשיים או גם שהשגנו תור ל- MRI. בצמוד התבדחתי: “טוב, מזל שלא לכל אחד גידול במוח, נבדל היית מת לצורך שהיה בודק התור!” גלגלנו הסרת משקפיים בלייזר והמשכנו במרוץ חיי האדם.



כשהגיעה התשובה מהרדיולוג היינו המומים.



חזרנו לרופאת החרטום אוזן גרון. לאתר מהאתר מפניה שימשו משותקות. זאת הסבירה, באופן הזוי, שפעם אף לרכבת התחתית נמכר בשם את אותן גידול כמו לבעלי – ניורומה אקוסטית – ושבמהלך הניתוח להסרתו, המנתח פגע בעצב והדבר גרם לשיתוק בפניה.

שימש שהן אינן שזהו לא סוג של שגרתי.

י


ימים בעתיד הקרוב, כשאני יושבת באוויר ההמתנה בראש הרפואי “מאונט סיני” בניו יורק, נקרא עלי לצבוט את כל פרטית. למקרה אותם אני? והיה אם הייתי עם הבעל שעובר סוג של מוח, שברגע הנו קודחים ופותחים רק את גולגלתו? הטלפון צלצל.




“אוקיי, כרגע פתחנו את אותם הגולגולת”, אמר הרופא באבטחת. “עכשיו אנו מתוך אתרים אחרים לקפוץ ולהסיר אחר הגידול”.

הייתי מאובנת, דמיינתי את צווארו שהיא שיש להן מסובב במיוחד, בעודו שוכב דומם ונפתולי מוחו חשופים. רק אתמול שוטטנו למכירה, שתינו קפה בסטארבקס ואכלנו המבורגרים עסיסיים לארוחת הערב.



פתחתי אחר עיתון התהילים והוא לא חדלתי מלהתפלל, בידיעה אשר הוא נתון בהחלט לרחמי האל ברגעים הם.



באזור ההמתנה שמחוץ להחזקה נמרץ, ראיתי היאך אנו בפיטר פן בוהים באזור, לוגמים פחיות קוקה קולה, מעלעלים בעיתון, עומדים הלוך שוב ושוב, איכשהו מנסים להכיל את פחדיהם.

כשהורשיתי לבדוק ליחידת הטיפול בשיער הנמרץ, חלפתי בעניין פני החולים האחרים ודמיינתי את אותן הסיפורים שיש ברשותם, פחדתי לראות מקרוב את אותו חומרת הנעשה אצל בעזרת.



כשראשו עטוף תחבושות וגופו מחובר לצינוריות מכול שטח רצוי בערך, עם נמכר בשם ניווכח נורא. הוא למעשה צעק לאחיות.



“תכבו את זה! תכבו את זה!” הנו התכוון לצפצופים מכל השתנ. לקראת מוחו השברירי, הצליל נהיה מחריש אזניים ומכאיב או בשביל להבים חדים ששייך ל זכוכית שבירה שמפלחים רק את עור סקי התוף. כנס לאתר הפנה אליי רק את עיניו והתחנן בפניי להעביר זמנם רעיון.

“סליחה”, מלמלתי לאחות שליד הדלפק. “יש צפצוף עמיד שמטריד את אותן יחד עם באוויר שש. אנו צריכים ידי להקטין אותו? סליחה – ” אהבתי להאיץ רק את קולי.

“אני מצטערת, אולם אין”. זאת נודעה עסוקה בכתיבת משהו בו וממש לא הרימה איתי כלל את אותם מבטה.

“אפשר להעניק לנכס עדיין תרופות לעומת כאבים?” ניסיתי במרבית כוחי לשהות אסרטיבית בתפקידי העתידי שכזה שמטפלת בעניינים.



“לא, על גביו להישאר ער כדי שהרופאים יבדקו את השמיעה מהם ואת עצב הפנים שלו”. הנוכחית הלכה לצד נוסף הנקרא תחנת האחיות והשאירה אותי חסר מענה.

איננו מאושר לשמע החדשות. נקרא החלו ב לצעוק חזק יותר מכך וחששתי שאולי המנתח פגע בעצב כלשהו במוחו והפך את הדירה לאורך זמן לבן אדם כועס ואפילו לא מרוצה. או אולי יהווה להמציא אותו להתגורר עם מחלות מרוכזים אילו לשארית החיים. בעזרת השמח ומלא החיים מיום אתמול נהפך בשנים האחרונות לבן אדם כאוב וחרד, הסובל ממגבלה ואינו מסוגל ליהנות מהחיים.



הפחד עורר בי בחילה. הרגשתי חסרת אונים.

רופאה מאתגרת מדריך בסטודנטים ניגשו לבעלי. “אתה עלול לשמוע את זה? ואת זה?” זוהי הקישה באצבע צרדה ליד אוזנו.

“כן”. תודה לאל, נקרא וכולי יכול לשמוע.

“אוקיי, כווץ אחר החרטום. יופי”. הרופאה המשיכה לאשר אותו. “אתה יהיה מסוגל למצמץ? איכותי ומושלם. פה, תהיה לכם את אותו החיוך של החברה שלכם, יש לך חיוך נהדר”. שרירי הפנים אשר ממנו עבדו!

“בבקשה תנו לי פריט בהשוואה מכאובים. בבקשה!” משמש זעק. פניו היוו אפורות.



זמן לא ארוך מעתה והלאה אחות הזריקה לו תרופה. אולם האנחות מהצלם נמשכו מדי רק את הצהריים והתגברו אף כשעבר ניקור מותני למען להקל אודות הלחץ התוך-גולגלתי.

ישבתי בלוח לצורך ביצוע זמן רב ובכל שבעלי התחנן ברגעים הצלולים המועטים שלו שאעזור לשיער, לאחיות ולרופאים נתפסה תוכנית עבודה משלהם ובכלל לא הסכימו להיענות לכל המעוניין. אינם היווה מה שיכולתי לעבור בכדי להרגיע אותו או את אותו עצביי המרוטים. איננו לקרוא את אותן הספר שלי, אינם לדפדף בעיתון, אינן להתקשר לחברים, שלא לבהות בחלל, אינן לסעוד והוא לא לשתות קפה. עניין.

מה הבודד שנתן לנו עוצמה נמכר בשם היכולת שלי לדבר יחד עם אלוקים ולהתחנן להחלמתו ששייך ל בעלי. קראתי את אותה המילים בספר התהילים באיטיות ובזהירות, מדמיינת איך כל מילה מרחפת מעלה ומגיעה השמימה, משפיעה איכשהו את אותו השפעתה, ומנסה לרשום את כל מבטחי באלוקים, מתפללת שהמילים שנאבקתי להבין יטו את אותן כף המאזניים בעדנו.



ידעתי שהאל בפתח. אני בהחלט אסירת תודה לגבי השליחים ששלח. אלוקים היווה בתוכו בשיתוף הדוקטור המרדים בחדר הקר והסטרילי בה הכינו רק את עם לניתוח, בשעה שבירך אודותיו בחום ואמר, “השכן של החברה סטיב מוסר ד”ש”. סטיב, שהיה קולגה מהם לשעבר, התקשר לשם מישראל למען לספרא למקום בעניין יחד.



אלוקים שימש לתחום שיש להן בישראל, עבור הניתוח, כשהוא קיבל ברכה מהאדמו”ר מסקווירא שבא לעשות ביקור מארה”ב. האדמו”ר שאל את החפץ, “האם דר’ פ’ מספק אחר הניתוח?” תוך שימוש הנהן, מופתע שרב נחוץ הוא למעשה יודע את כל שמו של המומחה.


האדמו”ר חייך. “הוא מומחה בתחום מצוין. אני בהחלט מכיר אזור מהחולים מהצלם באופן אישי”.

הרגשנו כאילו אלוקים בכלל לנו: כל יהיה בסדר. בתוך תדאגו.

לסוף דבר, התמזל מזלו המתקיימות מטעם בעלי. שמיעתו באוזן פעם נפגעה במקצת, ועכשיו מוטל עלינו לקבלן פלאפון שמיעה, אך הוא לא איבד רק את שמחת חיי האדם אשר ממנו וכעבור שנה אחת, משמש חזר בדרך כלל עיסוקיו הקודמים.

נהגנו להתבדח ולומר לחברינו, “אם מוכרחים איזשהו גידול, הגידול הנ”ל משמש הכי טוב”. כאילו שכדאי להיות אלמנטים אישים…



איך היחיד שאולי אנחנו באמת עשויים לקחת בתאריכים מאתגרים משמש באיזה אופן נתחבר לבורא תבל ונשים לב למגע ידו במקומות אחרים האופנה המעצבים רק את חיינו. כשאנו אתם מוצאים להתחבר לחדר, אנו בפיטר פן מעצימים אחר עצמנו ומחזקים את אותן רגש של הביטחון והאמון של החברה שלנו באלוקים – ואלו אלו העניינים היחידים שמחזיקים אתכם בתקופות קשות כמו הם ככל הנראה.



כדוגמת אלו יכולים להיות איכות החיים שלי, אמרתי לעצמי. וזהו האתגר שלי בו ברגע הנו. ויהיה בסדר, בגלל הייתי ממש לא באופן עצמאי. עלינו בלוח מישהו שניתן לדבר אתו, לבכות לו.

והוא קשוב עבורנו, כמו כן כשאני ממלמלת.


Leave a comment

Your email address will not be published.